טרמינל Je t'aime

כמעט מספיק לי להריח את השדה, שדה התעופה כמובן, כדי להעלות חיוך על שפתיי ולרווח קצת מקום בליבי...
כמעט, כי מה לעשות, אין כמו הדבר האמיתי...


אחותי היקרה חזרה היום מבילוי קצר בעיר הקודש השניה שלה. אמסטרדם.
התנדבתי להחזיר אותה הביתה. גם כי בא לי לספוג קצת שעות אחות וגם כי, כמו שכבר נאמר - "זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא...".
למזלי, לא מצאנו בהתחלה האחת את השנייה, ולכן התנדבתי במלוא המרץ להגיע אל אזור קבלת הפנים. ברגע שהנחתי את הרגל על המסלול הנע (הלא הוא - המדרגות הנעות השטוחות....), פעימות הלב הואצו, החיוך נמרח על שפתיי ו..כמעט הבאתי למשפוח'ה מתנות מחו"ל...(ספרים מ"צומת ספרים" זה גם נחשב, לא...???).


טוב..לפחות קיבלנו מתנות שוות מאמסטרדם הרחוקה...

ואם כבר מדברים על אמסטרדם...אז מי שעוד לא הספיק לראות את האתגר החדש שהציבה לי מאור (מאסטרדם....), מוזמן לראות אותו (או נכון יותר אותה) כאן. מאור ראתה את השמיכה שהכנתי לשירי

שמיכת טלאים ללידת בן של שירי

וביקשה ממני להכין שמיכה דומה לאמא שלה. אממה - שמיכת יחיד ולא שמיכת תינוק (!). האמת, קצת רעדתי...אבל מאור ביקשה, נו מה???
אחת ושתיים, פשטתי ידיים (ורגליים, וגב וכל מה שדרוש כדי לשאת על עצמי שמיכת טלאים בגודל 1.5מ' * 2 מ' ולתפר אותה בצורה הכי נוחה  הכי פחות מסובכת שיש)...


והרי השלבים לפניכם...

הבדים הנבחרים

מאור אמרה שאמא שלה אוהבת ורוד-אדום , פרחוני. הוספתי לורוד אדום גם קצת ירוק-צהוב. הרבה פרחוני. וגזרתי.

 165 ריבועים.


אחר כך עברתי לפריסה של כל הריבועים על הרצפה (הנקייה, כמובן...) עד שהגעתי להחלטה לגבי סידור הריבועים בשמיכה. ככה זה נראה. אה כן, וגם הוספתי ריבוע עם רקמה של אמא וילד/ה קוראים סיפור. כרגיל, הרקמה לפי הציור הזה. אני רוכשת את הציור וכך אני תופרת אותו בלי ייסורי מצפון של גניבת זכויות יוצרים וכו'...

מפוזרים מסודרים

ואז אספתי אותם לערמות, לפי השורות והטורים שאתפור בהמשך

גזורים בערמות

 אחרי תפירת החלק העליון של השמיכה, עברתי בציפייה רבה (לראות אם הסלון שלי מספיק גדול כדי להכיל את השמיכה כולל האקסטרות בצדדים...) לשלב פריסת השכבות על הרצפה וחיבורן בסיכות ביטחון.

בד אחורי

עליו מילוי ובד קדמי

כל השכבות חוברו להן יחדיו

יובלי עוזר קצת ומוסיף מורל ליצירה!!!

ככה היא נראת רגע לפני שנשלחה למאור.

השמיכה במלוא הדרה אחרי התיפורים

מבט אחורי

רגע לפני היציאה לדרך. לביתה החדש.

חבל שלא היה מישהו שיצלם אותי עושה תיפורים בשמיכה הזו... (פשוט שלחתי את כולם מהבית. צריך שלוות נפש כשתופרים שמיכה כזו...)


אם מישהו חושב שתפירה היא לא פעילות גופנית - שיבוא בפעם הבאה כשתהיה עוד שמיכה כזו באפייה...
נראה מי יגיד שתפירה היא לא ספורט!!!! 
אני רוצה חישוב של שריפת קלוריות על הפעילות הזו!!


תודה מאור על האיתגור, היה שווה !
עכשיו יש עוד כמה אתגרים בדרך. אני לא בטוחה ממה להתחיל...
עדכונים בהמשך...


לילה טוב,
סופ"ש רגוע ונעים.


כבר עוד רגע מריחים את החלות...
שבת שלום,


(*** איזה מזל שגלעד שליט כבר בבית, הא?! מי האמין שיהיה סוף טוב לסיפור הרע הזה...)






טל.

ערב מול גלעד

שמעתי היום הרבה רדיו.
נסעתי לאיקאה והתברברתי בדרך. מספיק התברברות בשביל לשמוע כמה תוכניות...
באחת מהן היה מישהו שריגש אותי (היום לא היה צריך הרבה כדי שזה יקרה..), ואת דבריו סיכם ב "תאהבו". אל תקבלו את הקרובים אליכם כמובנים מאליהם. תחבקו, תנשקו. תאהבו. (כן, לא חדש, אבל בכל זאת..)
וזה הזכיר לי שוב, את אחד הסיפורים המצחיקים ויחד עם זה אמיתיים ומעירים (גם מאירים...) של שוקה דינור, שעל סיפוריו אני תמיד אוהבת להתענג בשישי בצהריים.



**************


בוקר. כמעט בוקר.
יובל מגיע אלינו למיטה (לרוב בצרחות שנרגעות בשיטה מאוד מסויימת....).
שעה אחר כך, לרוב, נועם רץ אלינו מהחדר הסמוך. מחבק, מנשק, מכווצ'ץ' את "אח שלו הקטן".
צחוקים, בכי, חיבוקים, מעיכות, קצת צעקות, ושוב צחוקים ושיחה של בוקר...
איזה כיף.

ערב. אחרי מקלחת מלאת חוויות ומעשיות מהיום שהיה ומזה שעתיד להיות, סיפור מכורבל במיטה, חיבוקים, נשיקות, כיווצ'וצ'ים.
עיניים גדולות ומתוקות. עור רך ונעים, ידיים קטנטנות שרוצות חיבוק.
כיף אדיר.
מודה לבורא עולם, מי שהוא לא יהיה, על כל הטוב הזה. ומחבקת ומכווצ'צ'ת עוד קצת. ועוד.
לילה טוב. שינה מתוקה. חלומות פז.

לא יכולה להפסיק לחשוב על זה שמחר הוא יהיה בבית. גלעד. הילד של אמא שלו. והיא תוכל, אולי, לחבק אותו ולכווצ'ץ' אותו. אחרי כל כך הרבה זמן. ה מ ו ן זמן!!!!

במקלחת מתנגנות לי השורות האלה...

"ישוב טלה אל חיק האם
ישכב בדיר וירדם
והכבשה תישק אותו
והיא תקרא אותו בשם."
(מתוך: ערב מול הגלעד. מילים: לאה גולדברג. לחן: מיקי גבריאלוב)


שישוב כבר.

אחר כך אני גם שמה לב ששם השיר "ערב מול הגלעד". לא זכרתי, אולי זה כבר נדוש, אבל זה השיר שהתנגן. הוא בא לבד. אין מה לעשות.

אני עדיין מתלבטת אם להדבק מחר לטלוויזיה (שאין לי..) ולגמוע כל פיסת מידע עד שיגיע החיבוק, או למצוא תעסוקה מעניינת ואולי אפילו חינוכית (!!!) או יצירתית לקטנטנים הפרטיים שלי.
את שניהם אני רוצה מאוד.

לרוץ. לקפוץ. להשתולל. לצחוק. לאהוב. לחבק. לכווצ'ץ'. להגיד מלא מלא מלא כמה אני אוהבת....
זכיתי.

  עוד כמה שעות. זה כבר ממש כמה שעות. היום.

כמה טוב, כמה יופי !!!

לא הייתי פה הרבה זמן....אבל חשבתי עליכם הרבה.
השנה החדשה התחילה, ומקווה שתמשיך בטוב, לפחות כמו ההתחלה.
ראשית, ברכות שנה טובה ומתוקה, מלאה בבריאות טובה, והרבה שמחה.

כידוע, בשבוע לפני ראש השנה, השתתפתי ביריד אומנים בטל שחר. היה מרתק, מלמד, ובעיקר בעיקר כיף גדול. כיף להכיר אנשים חדשים (פרט לגדי - בעיקר נשים...), לשמוע תובנות מעניינות (על החיים, על היצירה ועל החיים יחד ובתוך היצירה...), ולראות כל כך הרבה צבע ויופי בעיניים.
אני רוצה לשתף אתכם ולהכיר לכם כמה מהיוצרות שפגשתי. חלקן מוכרות בעיקר מהרשת האינטרנטית הענפה ועם חלקן,עבורי לפחות, היתה זו הכרות ראשונה, משמחת ובהחלט לא אחרונה!

יעל אלקיים - מהבית של יעלי -  ריכוז של אנרגיה טובה, והרבה הרבה טוב לב ויצירה. הביאה בבושקות מקסימות, (שאת שתיים מהן דאגתי לרכוש מבעוד מועד) ערכות ציור לנסיעה, מגנטים מעיסת נייר ועוד ועוד.. יעל היא אלופת עיסת הנייר, העבודות שלה צבעוניות ומשמחות וממש מומלץ לבקר לפחות בבלוג שלה (אני כבר פוזלת לכיוון איזו סדנא...).

סופר בבושקה וסופר אבושקה. מתנה להוריי היקרים שהם בהחלט סופר!

ארולי רבינוביץ' - המפגש עם אורלי היה מרתק! היא בחורה מקסימה עם טעם וסגנון בדיוק לטעמי! יש לה שיק (זו מילה של פעם , שיק, לא??? אבל יש לה, בכל מקרה) והצבעוניות של העבודות שלה עושה שמח, ויחד עם זאת לא מצועצעת, אלא נעימה ובדיוק כמו שאני אוהבת, שלא לדבר על הוירטואוזיות והשליטה בפימו, עד הפרטים הקטנים ביותר, כמו גוון העיניים של הנשים שהיא יוצרת. חובה לראות!!
אורלי יוצרת צלחות, קערות, מלחיות ובקיצור- כלי זכוכית מצופים פימו וגם מגנטים, כפתורים, סיכות ראש ועוד דברים יפים יפים שממש כדאי לראות מקרוב. את העבודות של אורלי אפשר לראות (וגם לרכוש) בין היתר בחנות נישה ברח' בית לחם ובעמק רפאים בירושלים, בדל'ארטה בבזל ת"א, בפליקר שלה, באטסי ובסטודיו הפרטי שלה בהר חלוץ (בתאום מראש).

המריונטות של אורלי. תמונה מהפייסבוק שלה

אני רכשתי לי קערית קטנה והחזקתי את עצמי לא לאמץ כמה נשים מהלוח שלה...למרות שאני בטוחה שזה עוד יקרה בהמשך.

הפתעה משמחת נוספת היתה אפרת שגיא מ "צורה לי". את "צורה לי" פגשתי לראשונה כשהתחלתי בשיטוטי באטסי, לפני מספר שנים (ואת כל האשמה אני מטילה פה על קרן פרפרים, שהסבירה בדיוק איך עושים את זה...). המוצרים שלה היו הראשונים ששבו את עיניי וכבר אז "ליבלבתי" להם. אפרת תופרת ומעצבת כל כך מדוייק והקו שלה נקי ומינימליסטי ביותר. מעורר קנאה ממש.
את המוצרים של צורה לי אפשר לראות גם בפליקר שלה, תענוג לנפש ולעיניים!!!

כמובן שלא יכולתי להתאפק ורכשתי לעצמי סיכות ראש וסיכות אחרות, ועכשיו אני מחכה רק לבת שתגיע (יש לי חסך, ולא. היא לא "מתבשלת", הבת. זו רק פנטזיה רחוקה...).

יוצרת ואלופה נוספת היא חן. מ"חניק". חן לא נחה לרגע והיא לב ענק מלא כל טוב, מהלך. לחן היה חלק נכבד בארגון היריד והיא עשתה את זה, כך נראה, בצורה מופתית! חוץ מכל אלה, היא יוצרת בגדי ילדים, תופרת בעבודת יד (literally, כל בגד ובגד עם אפליקציה שנתפרה ביד!!!!)

מארז לידה, תמונה מהפייסבוק של חניק

את חן אפשר למצוא בסטודיו שלה ביבנה, בירידים ברחבי הארץ, באתר האינטרנט של חניק, ועוד ועוד. יש לה בגדי גוף, חולצות, חצאיות, מארזי לידה, שמיכות והרבה שמחה!!

אחרונה חביבה לפעם הזו היא אפרת וייס מ"אפרתים". ממנה קיבלתי כמה שיעורים במהלך היומיים של היריד. היה מעניין ומרתק!
אפרת יצירתית ביותר, מקפידה על כל פרט ופרט בעבודתה, התצוגה שלה מדהימה וכך גם המוצרים שלה. אפרת יוצרת תכשיטים מנייר ועם נייר. אפשר לבחור ממה שיש לה במלאי או להזמין בהזמנה מיוחדת, ואפילו עם נייר מהבית.

עגילים עם נייר. מתוך אתר etsy של אפרתים

אפרת נמצאת בימי שישי (בדרך כלל) ביריד בצלאל בירושלים ואפשר לראות את התכשיטים שלה גם פה, ואני מבטיחה שהכל אפילו עוד הרבה הרבה יותר יפה במציאות!!!

כמובן שגם אני הצגתי אי אלו יצירות. הנה מקבצון חלקי ביותר...

ולסיום,
סבא וסבתא שלי, יקרה וז'ק, היו מברכים בכל אחר הצהריים עם הקפה, אחרי שאמרו "קפה ד'אלגרייה" (קפה של שמחה, אם אינני טועה, הכוונה - בניגוד לקפה של אבל) בהרמת הכוסות (כאילו עשו "לחיים"), 
salud paz y amore (מקווה שכתבתי נכון..)
ובעברית - בריאות שלום ואהבה, ברכה שבהחלט אפשר ורצוי לאמץ לכל יום, ובוודאי לשנה החדשה! (אפשר גם בתוספת ממון....)

סבא וסבתא, פעם מזמן...בבוגרשוב 44 של אז...

כמוהם, אני מברכת אתכם -
בריאות, שלום ואהבה.
שנה טובה וגמר חתימה טובה,
טל.