יום שישי, 3 במאי 2013

מטעמים לשבת


שישי בבוקר. 
בקושי רב הוצאתי את עצמי נועם משך אותי מהמיטה. ילד עם חום בבית, כבר יום שלישי...
שפעת קלה. 
צריך למצוא תעסוקה לשעות הבוקר. אפייה היא הדבר האהוב על נועם וגם עלי. הלכנו על זה.
נועם בחר את המתכון ויצאנו לדרך.
את התוצאות אפשר לראות כאן.
מי שרוצה לטעום, יצטרך להשקיע קצת יותר ;)

המתכון של מיקי שמו האגדי.
את הפטנט, שגורם לקוקוס להידבק במקצועיות כזו לעוגייה, למדתי מדודו אוטומזגין. משטחים ריבת חלב בצלחת, מגלגלים את האלפחורס בריבת חלב ואז מגלגלים בקוקוס.
ט ע י ם !!!
מי בא לקפה??

בריאות לכולם ושבת שלום,
טל



אה. כן. קניתי מצלמה חדשה ושווה לאללה.

יום שלישי, 5 במרץ 2013

Imagine - גרסה אחרת

את שירותי הצבאי סיימתי לפני מספר שנים. כשחושבים על זה, עברו מאז כבר לא מעט שנים...
זו הייתה תקופה יפה. רוב הזמן נהניתי.
מה שהפך את הזמן הזה לנעים כל כך, הוא בעיקר האנשים.
יחידה קטנה. מכירים את כולם, או לפחות את רובם. חיים יחד. עובדים צמוד.

לפני מספר חודשים קיבלתי מאחותי קישור לכתבה עם הקדמה "הוא לא מהצבא שלך?". נכנסתי. עוד לפני שקראתי, הבנתי שהוא חולה. החיוך נשאר ענק, אבל משהו השתנה.

ז"כ.
זוהר כרמי.
איש גדול. כתפיים רחבות. נוכחות מרשימה. חיוך שמתנוסס על הפנים ונכנס עמוק ללב.
מצחיק, שטותניק, רציני, אינטליגנט. לב ענק. מעורר הערכה גדולה. דמות לחיקוי. וזו לא מליצה.
אני זוכרת איך היה מדבר בקשר עם טייסים והופך רציני ברגע, קול בס ועמוק. סתם כדי להשתעשע, ומיד לאחר מכן חוזר להצחיק אותנו בעמדה.

אחרי שהשתחררתי מהצבא, היחידה נשארה בלבי ובזיכרונותיי.
שמרתי על קשר עם מעט חברות וזהו.
בלב שמרתי עוד רבים אחרים.

זוהר חלה ב-ALS לפני מספר שנים.
אורן בן דור, ששירת ביחידה עם זוהר והוא גם צלם מוכשר, חיפש דרך לעזור.
אורן צילם במשך כחצי שנה פיסות מחיי היומיום של זוהר ומשפחתו.
נקודות בזמן. מחשבות. הרגשות. רגעים קטנים-גדולים.
יחד עם אלכס ליבק הם יצרו תערוכת צילום בנמל יפו.

בדרך לתערוכה הבטן קצת התהפכה לי...
לא ידעתי מה ארגיש ואיך אגיב לתמונות, למראות.
בחיל ורעדה צעדתי למחסן 2, שם מוצגת התערוכה בימים אלה.
את הצביטה הראשונה בלב קיבלתי כשנכנסתי למבואה של המחסן, שם מוצגות על מסך תמונות מתחלפות מחיי היום יום של זוהר, רותם (אשתו) ושלושת ילדיהם המתוקים.
תמונות מהצבא, תמונות מהחתונה, רגעי משחק עם הילדים וגם כמה תמונות מהשנים בהם כבר חלה.
החיוך הגדול שלו כל כך חזק.
עמדתי שם וגמעתי את התמונות.
לא יודעת אם השהייה שם התארכה מפני החשש ממה שאראה בפנים, בתערוכה עצמה, או בגלל הרצון לראות עוד ועוד מהתמונות ה"רגילות" האלה.
אולי גם וגם.

הצילומים של אורן בן דור מצליחים להכניס, ברגישות רבה, את המבקר בתערוכה לתוך הסיטואציה. להרגיש פיזית את כאבו של זוהר, לשמוע את צחוק הילדים ורוח השטות המרחפת לעיתים.
לראות את המבט החודר ומלא האהבה לפני הכניסה לניתוח, כאילו הייתי שם איתם. לחוש את הציפייה והדאגה.
לרצות להתגלגל איתם מצחוק.
להושיט יד ועוד רגע לגעת.

התערוכה נועדה להעלות את המודעות למחלת ה-ALS, בה חולים מעט מדי (!) אנשים כדי שיעסקו בה יותר (במחקר, בתרופות), וכן לעודד תרומה למחקר ב-ALS.

לכו לתערוכה. מומלץ מאוד מאוד מאוד.
ותתרמו. אפילו קצת.

אחר כך תקפצו לבירה או משהו בשוק יפו ליד.
ותזכרו לנשום עמוק, להסתכל סביב ולחייך.

"תתארו לכם ששעון מתקתק לכם בתוך הראש, אבל אין לכם מה לעשות עם זה..."


**תערוכת הצילום "תתארו לכם..." תוצג בין התאריכים 3.3.13 ועד ה- 15.3.13
    בגלריית חלל התיאטרון, מחסן 2, נמל יפו, בימים א'-ד' בין השעות 19:00-11:00.
    ביום ה' בין השעות 22:00-11:00 ובשישי ושבת בין השעות 19:00-10:00.**

זוהר ובנו. תמונה מהתערוכה. צילום: אורן בן דור.




להתראות בינתיים,
טל.








יום שישי, 13 בינואר 2012

הרפתקאות בהר (או - זהירות (שוב) ה מ ו ן תמונות)

שבועיים עברו מאז המפגש עם אורלי, אבל הקור העז בחוץ והרוח המקפיאה החזירו לי את הטעמים והריחות מהיום הקסום הזה אצלה, בהר חלוץ.

את אורלי רבינוביץ' היקרה פגשתי ביריד בטל שחר, עליו כתבתי כבר בפוסט אחר.
אורלי ריתקה אותי אז, בסיפור שלה, באינטלגנטיות, במראה היפה והמוקפד שלה, בישירות שלה, בסקרנות ומאוד מאוד ביצירה שלה ובעבודה הקשה שהיא עושה.

אחרי היריד, באופן טבעי, נפרדו דרכינו.

לפני כחודשיים אורלי בקשה שאצלם עבורה את היצירות בסטודיו שלה. הבקשה החמיאה לי, כמובן, מאוד וגם קצת הביכה אותי, ויחד עם זאת עניינה אותי ואתגרה. 
קבענו תאריך לצילומים וקיווינו שיהיה יום יפה. מבחינתי יום יפה היה שמש עם שמיים מעוננים ואפילו קצת קודרים, אבל שמש.
ביום שישי לפני שבועיים, יצאנו - אחותי היקרה שהסכימה להתלוות אלי למסע, ואנוכי - אל הלא נודע, פחות או יותר...
השמיים לא ממש התחשבו בנו ובצילומים המתוכננים, הקור היה עז ולא דמיינו אפילו מה מצפה לנו בהר חלוץ (מבחינת מזג האויר, אני מתכוונת.. או נכון יותר ה"גויר"= GAVIR, כמו שנועם קורא לו...;-) )

הנסיעה היתה שלווה ונעימה, טיול אחיות, מה כבר יכול להיות רע? וכשהתקרבנו להר חלוץ ההתרגשות החלה לגבור...







הכביש העולה להר חלוץ לא רחב מאוד, הרוח מעיפה כל מה שנקרה בדרכה (טוב, אותנו לא..), והירוק בדרך ההר נראה קסום ומוסיף לכל האוירה המרגשת. כשפנינו בשביל העפר, נגלתה לעינינו בקתת עץ כפרית מדהימה ביופיה,
(וכאן ה "מ ד ה י מ ה" הוא לא עוד סופרלטיב, אלא תאור ממשי של המציאות!).
בכניסה לבית, ישנו שולחן קטן ועליו מיני אוצרות ששבו את ליבנו....


היה קשה מאוד להרגיע את ההתלהבות, ויחד איתה נגשנו לעבודה. 
מכאן אנסה להמעיט במילים ואתן לתמונות לדבר בעד עצמן. 







את כל קערות הזכוכית האלה, כמו שאר היצירות של אורלי, היא מצפה בפימו. עבודה מ ט ו ר פ ת !!!!


את זו אני אוהבת במיוחד!!! לא להאמין שזה פימו....






באחת ההפוגות מהצילומים, אורלי פינקה אותנו במרק עדשים כתומות טעים טעים שאליו התלווה לחם מאפה ידיה, וכשאני רק מדמיינת אותו עכשיו, ממש מתחשק לי להכין אחד כזה... יאמי!!!!
אלה הנשים המ(ת)מגנטות ששמתי עליהן עין כבר ביריד ההוא, ואת הימנית לקחתי לעצמי בביקור הזה.

בתמונות הבאות אפשר לראות איך השמש יצאה לה והציצה מבעד לעננים, בדיוק ברגע שהתחלנו לארוז ולהתקפל לכוון הבית (שלנו, הפעם).



יש עוד המון תמונות, כולל כאלה שסיוון (אחותי היקרה) צלמה ושעדיין לא העברתי למחשב שלי....
הביקור אצל אורלי היה בהחלט הרפתקאה קסומה. ומי שרוצה מוזמן לתאם מראש ולבקר אצלה בסטודיו כדי לחוות ולו מעט מהקסם הזה.

מבחינתי, היום הזה טען אותי באנרגיות טובות ויצירתיות ובינתיים נולדו להן 2 שמיכות חמימות ויש עוד לפחות 2 בחצי הדרך ( 2 TOP-ים מוכנים שמחכים לתיפורים...)








שבת שלום,
לילה טוב (או בוקר טוב, תלוי מאיפה מסתכלים..)

טל

יום רביעי, 14 בדצמבר 2011

תמונות מחיי היום יום

כשאני יוצאת החוצה, אין הנאה גדולה יותר מלראות את הטבע בהתגלמותו, ממש אצלינו בחצר. 
עצי הדר, פסיפלורה (בכמויות ענק! ובגודל ע נ ק י ), ורדים פורחים, פג'ויה וכמובן עשבי תיבול.
והכי כיף לדעת שהכל הכל ה כ ל אורגני. באמת אורגני.
אז הנה קצת מכל הטוב הזה.
















עושה טוב על הנשמה.

ועכשיו, יש לי חוב קטן ומאוד מאוד מאוד ישן. אני מודה שההחזר הוא חלקי, אבל שווה.
פעם מזמן, הבטחתי להראות מה יצא מהכסא הרעוע שמצאתי בחוצות קרית אונו/ ר"ג בואך תל השומר...
אז הנה מה שיצא. את השיפוץ עשיתי בשיתוף עם נועם, כמו שניתן לראות. יש עוד כמה כסאות בדרך, אבל אני ממש לא מתחייבת על זמנים....!

אחרי
לפני (כאילו דא....)












יצא מוצלח. אני מרוצה!

ולמי שעוד לא ראה בפייסבוק - הנה השמיכה שתפרתי לשירה, אמא טריה לגורי. אני אוהבת מאוד את מה שיצא פה, לשם שינוי סידור הבדים יותר מסודר מבדרך כלל. זה הרגיש לי מתאים לשירה ונראה לי שצדקתי.





התיפורים בעיגולים. הגימור בצד האחורי - ביד. 



לילה טוב,
טל.

יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

יש ניגון שעולה מן הסתיו...(וגם..הרבה תמונות!!!)

פעם חשבתי שהאביב היא העונה האהובה עלי ביותר.
צמיחה, לבלוב, ירוק, שמש נעימה - כל אלה הפכו את האביב לתקופה המועדפת.
בשנים האחרונות, משום מה, אולי בגלל השגעון וחוסר היציבות שאני מוצאת יותר ויותר באביב, הסתיו עושה לי את זה הרבה יותר.
יש בו משהו, בסתיו הזה, שפותח לי את כל הערוצים (טוב, בלי הגזמה, את רובם), ממלא לי את הלב והנשמה ומכניס בי מרץ וחיוניות. פעם ראיתי בו בעיקר את האפרוריות והקור, היום אני מוצאת הנאה בהתכרבלות בקור שלו, מרגישה הרבה את השמש החמימה והמלטפת שלו, ורואה את ההתכנסות של הטבע לפני הפריצה הגדולה. אולי זו הקרבה החדשה שלי לעצי הפרי, לאדמה, לבית, שגורמת לי לראות את כל אלה ולהנות מהם כל כך...ואולי זה סוג של התבגרות.

איזה מזג אויר חלומי היה היום!!!

יצאנו הבוקר לאסוף קצת שמש, והגענו לרמת הנדיב.
מקום ירוק, נוף מקסים, שלו, נעים, ו..שירותים מבריקים!!!!!
היה כיף כל כך, משפחתי, משמח ומגוון.








את התמונות הבאות אני מאוד אוהבת, ושיחקתי איתן קצת, אבל ממש ממש ממש קצת בפוטושופ, תראו מה יצא.





יש גם תמונות של יובל. לא לקפוץ שם. צילמתי המון, אבל או שהוא מרוח באוכל, או שאני לא משהו בתמונה...אז הן תהיינה באלבום (שפעם אולי אספיק להכין....) אבל לא פה...

אחר כך נסענו לאכול בזכרון יעקב. שם כבר לא צילמנו. עצלנות וכאלה...

חזרנו שמחים, ישנים (חלקנו הצעיר) ומלאי כוחות להתחיל שבוע חדש!
לי יש עוד שמיכה שאני מתקשה לסיים...

אבל גם זה יגיע בסוף...
חוץ מזה, חשבתי לשתף אתכם במעלליהן של השמיכות הקודמות שלי, שקיבלו שם זה מכבר -




וגם קצת תמונות מתהליך העבודה. קרדיט על הצילום לאחותי המוכשרת - סיוון סטרומזה.




               




הרבה תמונות.
הרבה כיף.

שבוע טוב,
חודש טוב.
טל