יום רביעי, 27 ביולי 2011

כל סוף הוא התחלה חדשה

את האמונה הגדולה ברהיטים עם רגל אחת אי שם, ספגתי מהאחת והיחידה - דנה ישראלי, כשראיתי איזה קסמים היא עושה עם פרויקט שוק הפשפשים שלה. בינתיים היא הספיקה לשפץ חצי עולם, ואני, אחרי שראיתי את הברק בעיניים שאפשר לקבל למראה כיסא ישן ורעוע שכמעט הגיע לפח או לאיזה מנגל, התחלתי לסרוק אזורים נרחבים ולחפש את המציאה.
לקח לי הרבה זמן...אבל לא התייאשתי. 

בדרכי לעבודה, בעודי מדברת בפלאפון (בדיבורית, ורק לשניה, מה את קופצת..!?!) ראיתי בצד הדרך את האוצר הבא שלי!!
כסאות, ספה, מיטה, שידות (שתיים...! מהארוכות האלה של פעם....). כמובן שעצרתי מיד והתפללתי שלא יעבור מישהו שמכיר אותי... זה מה שקורה כשמאריכים חופשת לידה. מתחילים לחפש בזבל....
טוב, לא בזבזתי זמן וכבר שני כיסאות היו בתוך האוטו. מחכים לתזוזה, אבל אני לא ויתרתי. סתם קנינו אוטו עם בגאז' של קברנים???? ניסיתי לסובב, להפוך, אולי לפתוח קצת יותר את הדלת (השיפוץ הזה הולך לעלות לי הרבה אם אמשיך ככה...), ואז הגיעו השכנים.
קיבלתי הסבר מלא על הזקנה שנטשה את הרהיטים לטובת עולם שכולו טוב וגם עזרה קלה עם הכורסה. תוך חצי דקה הודתי לשכן, הודתי להוא שם למעלה שדאג שלא אראה אם מכר כלשהו צפה בי בעודי חופרת בסלון של הסבתא, והמשכתי בדרכי. בכל זאת, עבודה.
הכיסאות נראו כך כשהגענו הביתה. הילדים מאוד רצו להשתתף בשיפוץ, אבל אפילו לי יש גבולות...הכסאות - שלי!

 

למען האמת, הם עדיין מחכים לי שאתפנה לצבוע ולרפד אותם, מקווה שזה יקרה מחר. או מחרתיים...

חוץ מזה יש עוד כמה ענייני תפירה בתכנון ובעשייה.
הנה כמה הצצות...

שתי שמיכות "על האש". ועוד כמה נוספות בדרך, עדיין לא חתוכות. מבטיחה לעדכן בהמשך.


אחרונות חביבות - שמיכות מהאגדות שתפרתי לאחרונה...כשהזמנתי את הבד לא ידעתי בדיוק מה אקבל, ואני שמחה מאוד על מה שקיבלתי!







לשורדים עד כה- תודה...תודה!

ועד הפעם הבאה,
לילה טוב והמשך שבוע נפלא.
אה כן, הרבה בריאות! זה חשוב.


טל







יום שני, 18 ביולי 2011

גרסת כיסוי

זה היה אך טבעי, שאת הפוסט הראשון אכתוב כשפרפרים חגים מעלי...
טוב, לא באמת פרפרים. אלא, פרפרית אחת, מוכשרת בטירוף, שנדמה לי שבהשראתה הרבה התחלתי לפני קצת יותר משנה להיכנס לעולם הבלוגרים. או בלוגריות, אם להיות מדויקת יותר.


הכל התחיל, למען האמת, כשנכנסתי די במקרה לאתר mixim ומשם התגלגלתי...  והגעתי עד הלום!


את המכונה הנוכחית שלי, קיבלתי במתנה מדודים יקרים ומאבא ואמא שלי...(סיפור ארוך, לפעם אחרת..אולי..) כנולד יובל, לפני קצת פחות משנה. מאז אנחנו לא נחות יותר מדי. ישנות מעט בלילות. ובעיקר, בעיקר מאושרות!




בשישי האחרון החלטתי לפנק אותה, אחרי כל העבודה הקשה והמאומצת, בכל זאת...מגיע לה.
קרן בדיוק פרסמה סדנת תפירת כיסוי למכונה. אז הלכנו יחד. היא ואני. יד בידית (וההיפך..) והנה התוצאות מוצגות בפניכם (בפניכן, אולי יותר נכון כאן..אבל אנסה להימנע מדעות קדומות עוד לפני שהתחלנו...)








הכיסוי יציב, יכול לעמוד גם בזכות עצמו (מוכשר בטירוף!!) ויש לו שני כיסים לרגלית ולחוט החשמל. יעיל ביותר. רק לא מכין קפה. חבל.


ביום שלמחרת כבר נכנסנו לקצב עבודה. ידעתי שקצת פינוק יעשה לה טוב. תפרנו שלושה ארנקים (אם אחד, אז למה לא שלושה...ממילא גזרתי, גיהצתי, תפרתי, הפכתי,הדבקתי...אז שיהיה. אמרנו יעיל, לא??).
אחד מהם כבר הסתפח...






ועכשיו...מוטב שאנצל את ארבע וחצי השעות שנותרו לי לישון....היא יכולה לנוח מחר, אני אצטרך לקום. 


ולא, לא שמעתם פה אף לא זיק של תלונה...


יצא לי פוסט פולני משהו..מבטיחה לנסות להשתפר בהמשך...
ועד הפעם הבאה,
לילה טוב ותודה שהגעתם עד פה.
טל